<h1>שו"ת לרש"י סימן ע"ג</h1>
<h2>דף כד:</h2>
ועוד יאיר עינינו, המשלח לחברו ע"י ארמאי גדיים ועופות שחוטים בלא סימן וחותם מהו. אמרינן מותרין מההוא הרי שאבד גדייו ותרנגוליו בשוק כו'. ומסקנא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. (אז) [או] נחמיר לחוש שמא הגוי שחטו, או לא נחוש, דהא קיימא לן חיתוכא דגוי מידע ידיע, כ"ש דשחיטת גוי מידע ידיעא. בחסדו, אל יהי עליו למשא, כי פשעינו וחטאתינו לא נכחד. בא מעשה לידינו והתרנו. והתלמידים מזזדדין בדבר. על שלשה אלה יעמידנו רבינו. כי על כן שכרנו זה עדיו. ושלומו וברכתו וחייו יגדיל מלך ישראל אמן. על דבר העופות שהובאו שחוטין ביד הגוי בלא סימן וחותם, ובא מעשה לפניהם והתירו. אין לי ראיה להתיר, שכשנחלקו רבותינו על מי שאבדו גדייו ותרנגוליו ובא ומצאן שחוטין, לא נחלקו אלא במקום שכל הטבחים ישראל. ותדע, שהרי טעם המתיר לפי שרוב מצויין אצל שחיטה מומחים הן. ואם בעיר שרובה גוים אמרו, מה הטעם הזה. גוי, מה לי מומחה ומה לי אינו מומחה, שהרי שחיטתו נבילה. ואחרי שידענו שהערביים והרבה אומות שוחטין ואין שחיטת ישראל נכרת בין שחיטתן, לא מצינו שחלקו רבותינו בין ארמאי לארמאי. והם סמכו על חיתוכ' דגוי מידע ידיעי, בטוח אני שלא בא התקלה ע"י בהמתן של צדיקים, וכ"ש על צדיקים עצמם. ומכאן ואילך אל ינהיגו כן. וצורנו יעמידנו על האמת ועל הטוב. שלמה בר יצחק.
